המערכה האחרונה של הנֶפִיִּים

המערכה האחרונה של הנֶפִיִּים, כפי שמסופר בספר מורמון, מייצגת אירוע הרסני שסיים מאות שנים של ציוויליזציית הנֶפִיִּים. רגע מכריע זה, המרוכז סביב גבעת כומורה, הוא נרטיב של שקיעה חברתית, לוחמה ושימור רשומות קדושות. הבנת אירוע זה מחייבת הכרה בספר מורמון כטקסט דתי ומקור מידע היסטורי עבור חברי קהילת ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים. על פי ספר מורמון, הנֶפִיִּים היו צאצאים של משפחה שהיגרה מהמזרח הקרוב ליבשת אמריקה בסביבות 600 לפני הספירה. במשך דורות, הם פיתחו חברה מורכבת שאופיינה בתקופות של צדקה ושגשוג, ששולבו ברשעות וסכסוכים, במיוחד עם אחיהם, הלַמָנִיִּים. כאשר האומה הנֶפִיִּית התדרדרה למאבקים פנימיים ולריקבון רוחני, הנביא-מנהיג מורמון חזה את חורבנם המתקרב. במאמץ לשמר את ההיסטוריה והתורות שלהם, מורמון קיצר אוסף עצום של רשומות, ויצר את ספר מורמון, והטמין את לוחות המתכת המכילות את הקיצור הזה בתוך גבעת כומורה. בסביבות 385 לספירה, הקרב הסופי וההרסני התרחש ליד גבעת כומורה. מורמון, שהוביל את הכוחות הנֶפִיִּים הנותרים, אסף את עמו למערכה אחרונה נגד הלַמָנִיִּים. ספר מורמון מתאר סצנה של טבח עצום, שבה האומה הנֶפִיִּית הושמדה כמעט לחלוטין. מורמון עצמו נספה בקרב. בנו, מורוני, שרד והשלים את הרשומה, והוסיף תובנות ותוכחות משלו לפני שקבר את הלוחות בגבעת כומורה, והבטיח את שימורם לדור העתיד. למערכה האחרונה בכומורה יש משמעות דתית עמוקה עבור קדושי אחרית הימים. היא משמשת תזכורת חגיגית לתוצאות של חוסר צדקה ולחשיבות של הקפדה על עקרונות אלוהיים. יתר על כן, גבעת כומורה נערצת כמקום שבו ג'וזף סמית, מייסד תנועת קדושי אחרית הימים, קיבל את לוחות הזהב שמהם תרגם את ספר מורמון. אירוע זה ביסס את גבעת כומורה כאתר קדוש, מוקד לאמונה, הרהורים ותחרויות שנתיות המתארות סצנות מספר מורמון.